גבורת ארי על תענית ו׳

« גבורת ארי על תענית ה׳ ע״ב גבורת ארי על תענית ז׳ ע״א »

1 יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ. אַף אַתָּה, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם בְּתוֹרָה — הֲרֵי תּוֹרָה, אִם בְּעוֹשֶׁר — הֲרֵי עוֹשֶׁר, אִם בְּבָנִים — הֲרֵי בָּנִים, אֶלָּא: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ.

2 תָּנוּ רַבָּנַן: ״יוֹרֶה״ — שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהָטִיחַ גַּגּוֹתֵיהֶן, וּלְהַכְנִיס אֶת פֵּירוֹתֵיהֶן, וְלַעֲשׂוֹת כׇּל צׇרְכֵיהֶן. דָּבָר אַחֵר: שֶׁמַּרְוֶה אֶת הָאָרֶץ וּמַשְׁקָהּ עַד תְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ״. דָּבָר אַחֵר: ״יוֹרֶה״ — שֶׁיּוֹרֵד בְּנַחַת וְאֵינוֹ יוֹרֵד בְּזַעַף.

3 אוֹ אֵינוֹ ״יוֹרֶה״, אֶלָּא שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַפֵּירוֹת, וּמַשְׁטִיף אֶת הַזְּרָעִים, וּמַשְׁטִיף אֶת הָאִילָנוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַלְקוֹשׁ״, מָה מַלְקוֹשׁ לִבְרָכָה — אַף יוֹרֶה לִבְרָכָה. אוֹ אֵינוֹ ״מַלְקוֹשׁ״, אֶלָּא שֶׁמַּפִּיל אֶת הַבָּתִּים, וּמְשַׁבֵּר אֶת הָאִילָנוֹת, וּמַעֲלֶה אֶת הַסַּקָּאִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יוֹרֶה״, מָה יוֹרֶה לִבְרָכָה — אַף מַלְקוֹשׁ לִבְרָכָה.

4 וְיוֹרֶה גּוּפֵיהּ מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן״.

5 תָּנוּ רַבָּנַן: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן. אַתָּה אוֹמֵר: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יוֹרֶה בְּתִשְׁרִי וּמַלְקוֹשׁ בְּאִיָּיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּעִתּוֹ״.

6 ״מַלְקוֹשׁ״ — אָמַר רַב נְהִילַאי בַּר אִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: דָּבָר שֶׁמָּל קַשְׁיוּתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: דָּבָר שֶׁמְּמַלֵּא תְּבוּאָה בְּקַשֶּׁיהָ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: דָּבָר שֶׁיּוֹרֵד עַל הַמְּלִילוֹת וְעַל הַקַּשִּׁין.

7 תָּנוּ רַבָּנַן: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן. אַתָּה אוֹמֵר יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ״, מָה מַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ — אַף יוֹרֶה בְּעִתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא נִיסָן וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים אֵינוֹ סִימַן בְּרָכָה.

8 תַּנְיָא אִידַּךְ: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יוֹרֶה בְּכִסְלֵיו.

9 מַאן חֲכָמִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵיזוֹ הִיא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה? הַבְּכִירָה — בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן, בֵּינוֹנִית — בְּשִׁבְעָה בּוֹ, אֲפִילָה — בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה, וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

10 רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו. וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו.

11 אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אַמֵּימָר מַתְנֵי לְהָא דְּרַב חִסְדָּא בְּהָא לִישָּׁנָא: בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

12 כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ שִׁבְעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אַתָּה מוֹנֶה בָּהֶן רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, כְּמַאן — כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.

13 בִּשְׁלָמָא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה — לִשְׁאוֹל. שְׁלִישִׁית — לְהִתְעַנּוֹת. שְׁנִיָּה, לְמַאי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: לִנְדָרִים, דִּתְנַן:

14 הַנּוֹדֵר עַד הַגְּשָׁמִים — מִשֶּׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

15 רַב זְבִיד אָמַר: לְזֵיתִים. דִּתְנַן: מֵאֵימָתַי כׇּל אָדָם מוּתָּרִין בְּלֶקֶט בְּשִׁכְחָה וּבְפֵאָה — מִשֶּׁיֵּלְכוּ הַנָּמוֹשׁוֹת. בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת — מִשֶּׁיֵּלְכוּ עֲנִיִּים בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. בְּזֵיתִים — מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

16 מַאי ״נָמוֹשׁוֹת״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סָבֵי דְּאָזְלִי אַתִּיגְרָא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לָקוֹטֵי בָּתַר לָקוֹטֵי.

17 רַב פָּפָּא אָמַר: כְּדֵי לְהַלֵּךְ בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת. דְּאָמַר מָר: מְהַלְּכִין כׇּל אָדָם בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

18 רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְבַעֵר פֵּירוֹת שְׁבִיעִית. דִּתְנַן: עַד מָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

19 מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ״, כׇּל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת בַּשָּׂדֶה — הַאֲכֵל לִבְהֶמְתֶּךָ בַּבַּיִת. כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה — כַּלֵּה לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת.

20 אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי לְשׁוֹן ״רְבִיעָה״ — דָּבָר שֶׁרוֹבֵעַ אֶת הַקַּרְקַע. כִּדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מִיטְרָא בַּעְלַהּ דְּאַרְעָא הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ״.

21 וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה — כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד בַּקַּרְקַע טֶפַח. שְׁנִיָּה — כְּדֵי לָגוּף בָּהּ פִּי חָבִית. אָמַר רַב חִסְדָּא: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ כְּדֵי לָגוּף בָּהֶן פִּי חָבִית אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם ״וְעָצַר״.

22 וְאָמַר רַב חִסְדָּא: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ קוֹדֶם ״וְעָצַר״, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם ״וְעָצַר״.

23 אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא קוֹדֶם ״וְעָצַר״ דְּאוּרְתָּא, אֲבָל קוֹדֶם ״וְעָצַר״ דְּצַפְרָא — יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם ״וְעָצַר״. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה בַּר יִצְחָק: הָנֵי עֲנָנֵי דְּצַפְרָא לֵית בְּהוּ מְשָׁשָׁא, דִּכְתִיב: ״מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְגוֹ׳״.

24 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, וְהָא אָמְרִי אִינָשֵׁי: בְּמִפְתַּח בָּבֵי מִיטְרָא — בַּר חַמָּרָא מוּךְ שַׂקָּךְ וּגְנִי! לָא קַשְׁיָא: הָא דִּקְטִיר בְּעֵיבָא, הָא דִּקְטִיר בַּעֲנָנֵי.

25 אָמַר רַב יְהוּדָה: טָבָא לְשַׁתָּא דְּטֵבֵת אַרְמַלְתָּא. אִיכָּא דְאָמְרִי: דְּלָא בַּיְירִי תַּרְבִּיצֵי, וְאִיכָּא דְאָמְרִי: דְּלָא שְׁקִיל שׁוּדְפָנָא. אִינִי? וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: טָבָא לְשַׁתָּא דְּטֵבֵת מְנַוַּולְתָּא! לָא קַשְׁיָא: הָא דַּאֲתָא מִיטְרָא מֵעִיקָּרָא, הָא דְּלָא אֲתָא מִיטְרָא מֵעִיקָּרָא.

26 וְאָמַר רַב חִסְדָּא: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ עַל מִקְצָת מְדִינָה וְעַל מִקְצָת מְדִינָה לֹא יָרְדוּ — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם ״וְעָצַר״. אִינִי? וְהָכְתִיב: ״וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְגוֹ׳״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁתֵּיהֶן לִקְלָלָה!

27 לָא קַשְׁיָא: הָא דַּאֲתָא טוּבָא, הָא דַּאֲתָא כִּדְמִבְּעֵי לֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״תִּמָּטֵר״ — תְּהֵא מְקוֹם מָטָר. שְׁמַע מִינַּהּ.

28 אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים — מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה.

29 מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה׳ אֱלֹהֵינוּ עַל כׇּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּים בַּהּ הָכִי: ״אִילּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו כּוּ׳״, עַד ״אַל יַעְזְבוּנוּ רַחֲמֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזָבוּנוּ, בָּרוּךְ רוֹב הַהוֹדָאוֹת״.

30 ״רוֹב הַהוֹדָאוֹת״ וְלֹא ״כׇּל הַהוֹדָאוֹת״? אָמַר רָבָא, אֵימָא: ״אֵל הַהוֹדָאוֹת״. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ

פירוש גבורת ארי על תענית ו׳

1 גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה וכו' כתבו התוס' ואנשי נרבונא גורסין גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה שנייה ושלישית כיצד הגשמים התחילו באמצע היום וירדו ז' ימים רצופים אם כן ירדו עד חצי יום של ר"ח מעת לעת. וקשה לי איך גורסין בדרשב"ג אתה מונה ב' וג' הא בפרק ח' דנדרים דף ס"ב תנן עד הגשמים עד שיהא גשמים עד שתרד רביעה שניה רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה ואמר ר' זירא בגמרא מחלוקת דאמר עד הגשמים אבל אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר ופריך מהא דאיזהו זמן של רביעה דשמעתין עד אלא שניה למאי אמר ר' זירא לנודר ואמרי' עלה כמאן אזלא הא דתניא רשב"ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה וכו' עד כמאן כר' יוסי וקס"ד דמיירי דאמר עד הגשם ומשני ההוא דאמר עד הגשמים והשתא אי גרסינן בהא דרשב"ג אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה ניחא הא דמייתי לה התם דס"ד דאמר עד הגשם ואפילו הכי צריך רביעה שניה אבל אי גרסינן אתה מונה רביעה שנייה ושלישית ע"כ לא אמר רשב"ג לענין נדרים דרביעה שלישית אין לו ענין כלל לענין נדר ולא קשיא מדרשב"ג לר' זירא. למאי נפקא מינה מייתי לה התם:

2 ועוד קשה לי אי גרסינן אתה מונה ב' וג' אין שום נפקא מיניה בהא דרשב"ג כלל דהא שלישית אינו אלא להתענות והיינו אם לא ירדו גשמים בשלישית אבל אם ירדו אדרבה אין מתענין ומאי נפקא לן מהא דמונה שניה ושלישית בירדו ז' ימים זה אחר זה או אינו מונה אלא לאחת ורש"י גורס אתה מונה ראשונה ושניה ושלישית ודחיק בפירוש זה אבל שם בפרק ח' דנדרים גירסת כל הספרים אתה מונה ראשונה ושניה ולא גרסינן ושלישית וגירסה נכונה היא:

3 אתה מונה רביעה ראשונה ושניה הקשו התוס' שם בנדרים ורשב"ג למאי נפקא מינה אמר גשמים שירדו הא איהו אמר בעד שיגיעו זמנן סגי לנודר ותירץ דנפקא מינה לשבילי הרשות וקשה לי אם איתא דרשב"ג אפילו לר' זירא לא אמר לנודר אם כן למה מביא שם במס' נדרים להא דרשב"ג להקשות מיניה לר' זירא דאמר עד הגשם עד זמןגשמים קאמר כיון דלא איירי כלל לענין נדרים אין לו ענין לדר' זירא כלל ועוד קשה לי אי איירי לשבילי הרשות מאי קא משמע לן בירדו ימים רצופים דאין לילך מעתה בשבילי הרשות הא כל שכן הוא דמחמת ריבוי הגשמים פשיטא דגדלה התבואה יותר ודוחק לומר דס"ד דמחמת ריבוי הגשמים אין מניחים אותו ליצמח וליגדל וכ"ש דליכא למימר דנפקא מיניה לזיתים אי נמי לבער פירות שביעית כדאמר לקמן דודאי כ"ש היא דריבוי גשמים עושין לתבן וקש שבשדות זבל וכ"ש שאין נפקא מיניה נמי לזיתים דלפירוש רש"י לא תליא כלל בירידת הגשמים אלא בזמן רביעה שניה דבתוך משך זה דרך ללקוט הכל ומאי נפקא מינה במה שמונין לז' ימים אלא לרביעה אחת או שתים הא אפילו אי אתה מונה אלא לאחת מכל מקום משך הזמן הוא בשוה והר"ן פירש שם רשב"ג לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי לא קפידנא בנודר בירידת גשמים כלל אלא בזמן אלא לדידכו נהי דקפדיתו בירידה ממש אודו לי מיהת דאע"פ שהתחלת ירידתן היתה מתחילת רביעה ראשונה ולא פסקו אפילו הכי אודו לי דכיון דנמשכו עד רביעה שניה תורת רביעה שניה עליהם ושלים ליה זמן נדריה. ואני תמה אהא מאי אודי לי דקאמר וכי רבנן לית להו הא דירידת ז' ימים רצופים נמנה לשני רביעיות:

4 ונראה לי לפרש דהא דז' ימים רצופים דנמנין לשני רביעיות דקאמר רשב"ג מיירי בנודר להדיא עד ירידה דעד כאן לא פליגי איהו ורבנן אלא בנודר סתם עד הגשמים דלרבנן משמע להו ירידה ממש ולר' שמעון משמע ליה זמן ירידה. אבל במפרש להדיא עד ירידת גשמים הא ודאי ירידה ממש בעינן לכולי עלמא וקמ"ל רשב"ג דירידת ז' ימים רצופים ה"ל שני רביעיות והשתא ניחא הא דמייתי להא דרשב"ג התם במס' נדרים דקס"ד בנודר עד ירידת הגשם לשון יחיד ושמע מינה דעד הגשם נמי שני רביעיות במשמע וקשה לר"ז דאמר התם באומר עד הגשם זמן גשם קאמר דהיינו רביעה אחת ורשב"ג קאמר דמונין רביעה ראשונה ושניה ש"מ דעד הגשם נמי רביעה שניה במשמע וזה שלא על דרך פירוש הר"ן שם בדר' זירא עד הגשם עד זמן גשם קאמר היינו זמן של רביעה שניה דאם כן למה מביא לדרשב"ג התם כיון דאיהו מיירי בנודר להדיא עד שתרד אם כן לא קשיא מהא אדר' זירא דקאי אמתני' דמיירי בנודר סתמא אלא ודאי כדפרישית ובחידושי למס' נדרים יתבאר עוד בס''ד לנדרים דתנן כו' מכאן נראה לי דתנא קמא דאמר עד שתרד ממש ולא סגי בעד שיגיע מכל מקום יגיע נמי בעי ואי ירד קודם זמנו של רביעה שניה לאו כלום הוא ולא שלים אכתי זמן נדרו דאי סלקא דעתך דתנא קמא אירידה לחוד קפיד ואפילו בירד קודם זמנו נמי סגי א"כ מאי נפקא מינה לנדרים דקאמר ר' זירא ולא מייתי אלא ת"ק לחוד הא לת"ק ליכא נפקא מינה בזמן הגעת רביעה אלא בירידה לחוד דוקא ואכתי שנייה למאי נפקא מינה לת"ק ואין נפקא מינה משנייה אלא לרשב''ג דתלי לה בהניע והא לא מייתי לדרשב"ג אלא ודאי דתנא קמא דתלי לה בירידה והוא שהגיע זמנו דתרתי בעי והשתא אפילו לת"ק נמי איכא בהא דשנייה נפקא מינה לנדרים. ומהשתא הא דאמר רשב"ג עד שיגיע לא תימא דמוסיף הוא על ת"ק ותרתי בעי ירידה והגיע דא"כ היינו תנא קמא דבעי תרתי כדפרישית אלא ודאי לר"ש בן גמליאל בהגיע לחוד סגי ואע"ג שלא ירדו דכולה מילתא בהגיע לחוד תליא מיהו אכתי איכא למימר דלת"ק בחדא סגי או בירידה אפי' לא הגיע זמנו או בהגיע זמנו אע"פ שלא ירד והשתא הא נפקא מינה לנדרים ניחא אפילו לת"ק דבהגיע נמי סגי אע"ג דלא ירד והא דנקט ת"ק במילתיה ירד משום דלא אלים וכ"ש הגיע דאלים יותר דסגי ביה ורשב"ג אהגיע קפיד דוקא בין ירד בין לא ירד אבל ירד ולא הגיע אינו לא מעלה ולא מוריד

5 עד הגשמים משירדו גשמים עד שתרד רביעה שניה הכי גירסת ספרים דידן ומשמע ודאי דהכי פירושא בין שנדר עד הגשמים דהפסקת נדרו להתירא הוא מן הגשמים ואילך בין שנדר משירדו גשמים להתחלת נדרו ולאיסורא בשניהם עד שתרד רביעה שניה רישא להתירא וסיפא לאיסורא מרביעה שניה ואילך ורשב"ג דאמר עד שיגיע זמנה של רביעה ארישא דלהתירא דעד הגשמים דבעד שיגיע פליג דאילו בסיפא משירדו רשב"ג נמי מודה דעד שתרד דוקא דבהדיא נדר משירדו דמשמע ירידה ממש כדפרי' בסמוך. ולפי זה רשב"ג דאמר גשמים שירדו כו' אתה מונה רביעה ראשונה ושניה לפרש סיפא דמשירדו קאתי דבהא מודה דבעינן ירידה ממש והיינו דלא נקט סימנא ארביעה שניה ושלישית וכדפרישית לעיל משום דלא אתא אלא לפרש סיפא דמתני' דמיירי מרביעה דאיהו נמי מודה בה אבל אין לפרש דחדא קתני ולא מיירי כלל בנדר משירדו וה"ק עד הגשמים אם נדר כן אסור משירדו גשמים דהיינו עד שתרד רביעה שניה. והאי משירדו תנא קאמר ליה ולאו לישנא דנודר הוא דאם כן למה ליה למיתני כלל להא דמשירדו גשמים בעד שתרדרביעה שניה לחוד סגי אלא ודאי כדפרישית וכי תימא למאי דפי' הוה ליה למיתני איפכא משירדו תחילה ואח"כ עד הגשמים דהוי לא זו דמשירדו הוה עד שתרד דוקא אלא אף זו דעד הגשמים הוה משתרד דווקא אבל השתא דנקיט עד הגשמים תחילה הוה ליה זו ואין צריך לומר זו דמשירדו גשמים. וכה"ג פריך הגמרא בריש מסכת הוריות בשלמא רישא לא זו אף זו אלא סיפא איפכא הוה ליה למימר ואע"ג דמשני לה התם דזו ואין צריך לומר זו קאמר והכי נמי אמרינן בכמה דוכתין בגמרא מכל מקום דרך הגמרא להקשות ולשנויי הכי והכא נמי הוה ליה להגמרא לומר כן:

6 וי"ל דלפי סידרא זו הוה ליה נמי דרך לא זו אף זו דקמ"ל דלא תימא בנדר עד הגשמים דאיסור נדרו עד רביעה שניה משום דלחומרא אבל במשירדו גשמים הוה אמינא ליתסר מרביעה ראשונה לחומרא דגם רביעה ראשונה בכלל גשמים הוא קמ"ל דאפילו להקל אין בכלל גשמים עד רביעה שניה וכי תימא למה תלה התנא עד הגשמים סתמא בהפסקת הנדר ובמפרש ירידה בהדיא בהתחלת הנדר הוה ליה למיתני בחד גוונא או לשניהם בהתחלה או שניהם בהפסקה אי נמי איפכא במפרש ירידה להדיא בהפסקה ובסתמא בהתחלה הא לא קשיא דהא דלא נקט שניהם בהפסקה דקא משמע לן סיפא דאפילו התחלה בעי רביעה שניה דוקא אע"ג דלקולא ולא סגי בראשונה דהוה ליה לחומרא והא דלא נקט שניהם בהתחלה משום רבותא דרשב"ג נקיט לה לרישא בהפסקה דאע"ג דעד שיגיע הוה ליה לקולא אפילו הכי בעד שיגיע סגי דאילו בהתחלה הוה ליה עד שיגיע חומרא:

7 ובהכי ניחא נמי הא דלא נקיט ברישא גבי סתמא בהתחלה ובסיפא גבי מפרש ירידה בהפסקה דלהודיעך כחו של רשב"ג קמ"ל דאפילו לקולא דהפסקה בעד שיגיע סגי כדפרישית ושמע מינה מהא דפרישית דת"ק דסבירא ליה עד שתרד לחומרא קאמר אבל בהגיע זמן לחוד לא סגי דאי סלקא דעתך דלת"ק בהגיע זמנו נמי סגי ורשב"ג בעי הגיע דוקא ובזה ת"ק לקולא גבי הפסקה. ורשב"ג לחומרא דתלי בהגיע זמנו ופשטא דמילתא משמע דירידה ממש לדידיה לאו כלום הוא בין לקולא בין לחומרא א"כ אדתני בנודר ותלי נדרו בגשמים סתמא בהפסקה להודיע כחו דרשב"ג ליתני בתולה התחלת נדרו בגשמים סתמא להודיע כחו דת"ק:

8 ורב זביד אמר לזיתים פירוש וכ"ע אית להו האי סימנא דמשתרד רביעה שניה לענין זיתים דהאי סימני כולן גמרא גמירי להו מרבותיהם אלא דלמר זמן רביעה קודם לדמר וס"ל דקודם זמן רביעה דידיה דרך ללקוט הכל ומכאן ואילך מסחי עניים דעתייהו ומייאשי ולמר לא מייאשי עד הגעת זמן רביעה דידיה מכל מקום קשה לי הא משנה זו היא בפ"ח דפיאה והכי תנן התם ולזיתים משתרד רביעה שניה. אמר רבי יהודה והלא יש שאין מוסקין זיתיהם אלא לאחר רביעה שניה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בד' איסרות אלמא לית ליה לר"י האי שיעורא דרביעה שניה לזיתים. והא ר' יהודה איירי בברייתא דלעיל דג' זמני רביעה דקאמר בשבעה ובשבעה עשר דהיינו רביעה שניה. ולר"י תקשה רביעה שניה למאי נפקא מיניה וכי תימא לדר''י נפקא מיניה אפילו לרב זביד לנדרים או לתבן וקש של שביעית א"נ לשבילי הרשות כדמפרשי שאר אמוראי דא"כ הוה ליה לרב זביד לפרש אליביה דשאר תנאי האי נפקא מיניה כמו אדרבי יהודה כיון דאדר"י אי אפשר לפרש נפקא מיניה לזיתים. ושמא יש לומר דר"י לאו לאיפלוגי קאתי אלא לאסופי אתנא קמא באפלי ובחרפי מודה דרביעה שניה זמן זיתים אבל באפלי שמוסקין אחר רביעה שניה שיעורא בכדי שהעני יוצא ות"ק ור"י לא פליגי אלא מר מיירי באפלי ומר בחרפי דאי לא תימא הכי המוסקין אחר רביעה שניה מאי שיעורא אית ליה דלא שייך למימר דלת"ק לית ליה דיש מוסקין אחר רביעה שניה. דבדבר הנראה לעינים לא שייך פלוגתא אלא ודאי כדפרישית דלא פליגי כלל. לקוטי בתר לקוטי בריש פ"ב דב"מ דף כ''א מייתי הגמ' להא רישא דמשילכו הנמושות ומייתי להא דר' יוחנן וריש לקיש ופירש רש"י התם לקוטי בתר לקוטי לשון נמושות כמו לא ימיש שנוטלין ומשין הכל מלפניהם נראה דמשמע ליה לקוטי שניים בתר לקוטי ראשונים וכאן חזר בו ופירש עני מוליך בנו אחריו ונראה לי דמש"ה חזר בו משום דבשמעתין מייתי נמי לבבא דסיפא בפרט ועוללות משילכו העניים ויבאו עוד הפעם ואי בתר לקוטי היינו לוקטין אחר לוקטין היינו שיעורא דסיפא דשילכו ויבואו דמה לי אם הראשונים עצמן באים פעם שניה או חדשים הא דא ודא חדא היא. והוה ליה לתנא לערב רישא וסיפא בחדא בבא בלקט שכחה ופיאה ופרט ועוללות משילכו הנמושות או ליתני אכולהו משילכו העניים ויבואו. מאי שנא דפלגינהו בתרי בבא ותרתי לישנישמע מינה תרתי שיעורי נינהו אפילו לריש לקיש דלקוטי בתר לקוטי היינו בהליכה אחת אלא שהוא עני המוליך בנו אחריו:

9 רב פפא אמר לשבילי הרשות והשתא לשנויא דר"פ ורב נחמן ב"י דאמר לבער פירות שביעית היינו ירידת רביעה ממש דהא טעמא דאין להלך בשבילי שדות מכאן ואילך הוא משום שנתגדלה התבואה בשדות מחמת הגשמים כדמוכח סוף פ"ז דב"ק דף פ"א דאר"פ גופיה עלה והא דידן אפילו טל קשי לה מפני שצומחין מיד ע"י הטל וכ"ש ההיא דפירות שביעית דלא תליא בזמן ירידה אלא בירידה ממש דהא טעמא משום דמרביעה שניה כלה לחיה מן השדה. והיינו ירידה ממש דהגשם עושה הקש והתבן זבל וא"כ אכתי תקשה שניה למאי נפקא מיניה אימת זמן ירידתן כיון דלא תליא בזמן ירידה אלא בירידה ממש כל אימת שתרד. מיהו בהא יש לומר דנפקא מינה למוליך קש ותבן של שביעית ממקום שגדלו למקום אחר רחוק ממנו דהאי איסורא דכלה לחיה מן השדה במקום גידולו תליא דאם כלה שם אע"פ שהוא עכשיו במקום שלא כלה חייב לבער כדמוכח פ"ד דפסחים דף נ"ב גבי מוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו וכו'. והשתא אם מוליך תבן וקש של שביעית ממקום גידולו למקום אחר אע"פ שבאותו מקום שהן עכשיו לא ירדה רביעה שניה ולא כלה שם לחיה מן השדה אפילו הכי כיון שהגיע זמן רביעה שניה חיישינן שמא במקום הגידול ירדה רביעה שנייה כיון דהגיע זמנה וחייב לבער מספיקא אבל בהא דרב פפא דנפקא מיניה לשבילי הרשות קשיא דהא ודאי דבר הנראה לעינים הוא אם ירדה רביעה שניה באותה שדה שהוא רוצה להלך או לא ירדה ואין נפקא מינה בזמן ירידה אלא בירידה ממש אם כבר ירדה אפילו קודם זמנה נמי לא ואי לא ירדה אפילו לאחר זמן לית לן בה וצ"ל דנפקא מינה לאדם שבא לכאן ממקום אחר ואינו יודע אי ירדה כאן רביעה שניה או לא כיון שהגיע זמנה מסתמ' ירדה ואין לו רשות לילך בשבילין שבשדות כאן כיון דירדה קשי לה דריסת הרגל. רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח פי' רש"י אם באין כל כך יפין הן ואין צריך להתענות וקשה לי הא אמרינן לעיל רביעה ראשונה לשאול שניה להתענות והשתא למאי נפקא מינה בהא דקאמר כדי שתרד בקרקע טפח וה"נ פריך לקמן ריש פ''ג דף י"ט אהא דתנן סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה ורמינהו רביעה ראשונה ושניה לשאול ג' להתענות ומשני הכי קאמר סדר תעניות האמור אימתי בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים מיהו בהא דקאמר שניה כדי לגוף נפקא מינה להני דאמר לעיל לנודר עד הגשמים דאסור עד שתרד רביעה שניה. דאם לא ירדו כדי לגוף אין דין רביעה שניה עלה ואכתי עומד באיסורו אי נמי נפקא מינה דאם לא ירדו כל כך אכתי מותר להלוך בשבילי הרשות וכן לענין תבן וקש של שביעית דבשביל גשמים מועטים עדיין לא גדלה התבואה ואין דריסת הרגל קשה לה וגם לא נעשה עדיין תבן וקש זבל ועל דרך דפרישית לעיל אבל הא דרביעה ראשונה קשה למאי נפקא מינה:

10 מיהו למאן דמפרש להא דאמר ר' זירא בנודר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר דהיינו עד שתרד רביעה ראשונה כדפרישית לעיל. א"כ נ"מ בהא דאמר רביעה ראשונה עד שתרד בקרקע טפח באומר עד הגשם דבפחות מטפח אין שם רביעה עליה ועדיין עומד באיסורו אי נמי נפקא מינה בנודר להדיא עד שתרד רביעה ראשונה או שניה דאינו מותר עד שתרד כשיעור זה דבפחות מזה אין שם רביעה עליהם אבל לפירוש רש"י קשה:

« גבורת ארי על תענית ה׳ ע״ב גבורת ארי על תענית ז׳ ע״א »